איך ספאמרים משיגים את כתובת המייל שלך? 7 הדרכים העיקריות

ספאמרים משיגים כתובות מייל מדליפות נתונים, מרשימות שחברות מוכרות או משתפות, מסריקה של אתרים ופרופילים ציבוריים, מניחוש של שמות נפוצים, מפנקסי הכתובות של אנשים אחרים ומרשומות ישנות של רישום דומיינים. אחר כך הם בודקים אילו כתובות פעילות לפי פתיחות, קליקים ותשובות. ספאם יכול להגיע גם לכתובת שמעולם לא מסרת, דרך ניחוש, סריקה או אנשי הקשר של מישהו אחר, ורק את חלק מהדרכים האלה אפשר לסגור בעצמך. לדרכים שמתחילות אצלך, CatchNone נותן לכל חנות ולכל ניוזלטר כתובת משלהם ומראה לאיזו מהן הגיעה כל הודעה, כך שדליפה או מכירה של רשימה מסגירות את המקור, ב-iPhone, ב-iPad וב-Mac.

איך ספאמרים משיגים כתובות מייל: 7 הדרכים

1. דליפות נתונים ורשימות הסיסמאות שנבנות מהן.
2. מכירה ושיתוף של רשימות, דרך סוחרי מידע (data brokers) ו“שותפים”.
3. סריקה (scraping) של דפי אינטרנט, פרופילים ברשתות חברתיות וקוד.
4. ניחוש של שמות נפוצים, במיוחד בדומיינים שמקבלים דואר לכל כתובת.
5. פנקסי הכתובות של אנשים אחרים: העלאת אנשי קשר, תוכנות זדוניות ושרשורים ארוכים עם נמענים בהעתק (Cc).
6. רשומות WHOIS ישנות מלפני 2018.
7. אימות: תמונות מעקב, קליקים, תשובות והודעות בדיקה ריקות שמוכיחות שכתובת עובדת.

דליפות נתונים ורשימות קומבו

כשחברה נפרצת, רשימת הלקוחות שלה עלולה לדלוף יחד איתה, בין אם השירות עדיין בשימושך ובין אם לא. נכון ל-25 בספטמבר 2026, Have I Been Pwned ‏(HIBP) מנה 1,038 דליפות ויותר מ-17.8 מיליארד רשומות של חשבונות שדלפו. הסכום הזה סופר כתובת פעם אחת על כל דליפה שהיא מופיעה בה, ולכן הוא מודד חשבונות, לא אנשים. אפשר לחפש שם את הכתובת שלך כדי לראות באילו דליפות היא נכללת, מתי הן קרו ומה נחשף. אם היא לא מופיעה באף דליפה, סביר יותר שמדובר במכירת רשימה, בסריקה או בניחוש.

כתובות שדלפו חוזרות לשימוש. רשימות קומבו (combo lists) הן צמדים של אימייל וסיסמה שנאספו מדליפות קודמות, והן משמשות למתקפות credential stuffing, כלומר ניסיון של אותה סיסמה באתרים אחרים. HIBP מתאר את Collection #1 ‏(2019) כ“773 מיליון כתובות אימייל ייחודיות, לצד סיסמאות שהכתובות האלה השתמשו בהן בשירותים אחרים שנפרצו”. יומנים של גנבי מידע (stealer logs) הם מקור שלישי: תוכנה זדונית במכשיר נגוע מתעדת “כתובות אימייל, סיסמאות ואת האתר שבו הן מוקלדות בהתחברות”.

אפשר לסגור את הדרך הזו? לא. אפשר להגביל את מה שדליפה אחת חושפת: סיסמה ייחודית לכל אתר, אימות דו-שלבי בחשבון האימייל שלך וכתובת נפרדת לכל חברה, כך שדליפה תחשוף כתובת משנית אחת ולא את הכתובת הראשית שלך. התראות Notify Me (עדכון על דליפות) החינמיות של HIBP יודיעו לך על הדליפה הבאה.

מכירת רשימות תפוצה, סוחרי מידע ו“השותפים שלנו”

רשות הסחר הפדרלית של ארה״ב (FTC) אומרת את זה בפשטות: “כשנותנים לחברה את כתובת האימייל, היא עשויה לשתף אותה עם צדדים שלישיים או למכור להם אותה”. טפסי הרשמה מזינים את אותו מסחר. הסוכנות האמריקאית לאבטחת סייבר ותשתיות (CISA) מציינת שאפשרויות לקבל אימיילים על מוצרים אחרים מסומנות לפעמים כברירת מחדל, “כך שאם לא מבטלים את הסימון שלהן, עלולים להתחיל לקבל אימיילים גם מהרשימות האלה”. גם הגרלות, סקרים בתשלום והצעות לכרטיסי מתנה מזינים אותו: לפי HIBP, רשימות ספאם נאספות לעיתים קרובות “באמצעות הוצאת מידע אישי מאנשים בהבטחה לתגמול כספי”.

מי קונה כתובות מייל? משווקים קונים אותן ממוכרי רשימות ומסוחרי מידע, וספאמרים קונים אותן זה מזה: השאלות הנפוצות לצרכנים של Spamhaus מונות כתובות ש“נקנו מספאמרים אחרים” בין המקורות שלהם. רשימות עסקיות הן מוצר בפני עצמו. ב-2016 דלפה לרשת רשימה של יותר מ-33 מיליון אנשים מהמגזר העסקי האמריקאי, מהשירות NetProspex של Dun & Bradstreet, ו-D&B העריכה שהיא אבדה אצל לקוח שקנה אותה.

בארה״ב, חוק CAN-SPAM לא דורש הסכמה כדי לשלוח אימייל שיווקי. אבל אחרי שביקשת הסרה, החברה חייבת להפסיק לשלוח לך אימיילים תוך 10 ימי עסקים, ומהרגע שביקשת היא “לא יכולה למכור או להעביר” את הכתובת שלך.

אפשר לסגור את הדרך הזו? חלקית. מבטלים את הסימון בתיבות שסומנו מראש, מבקשים הסרה מדיוור שיווקי שלא קוראים ונותנים לכל חברה כתובת משלה, כך שהמכירה הבאה תראה מי ביצע אותה. המדריך איך מגלים מי מכר את כתובת המייל שלך מסביר לעומק על כותרות ההודעה, בדיקת דליפות ובקשות עיון במידע.

סריקה (scraping): אתרים, פרופילים וקוד

“ספאמרים יכולים לקצור כל כתובת אימייל שמפורסמת באתר”, מזהירה CISA. בניסוי של ה-FTC מ-2002, 86% מהכתובות שפורסמו בדפי אינטרנט קיבלו ספאם תוך שישה שבועות, וכתובת אחת שפורסמה בחדר צ׳אט קיבלה ספאם תשע דקות אחרי השימוש הראשון בה (התוצאות, בפרסום חוזר של ICANN). המיקום בדף לא שינה: “אם בכתובת היה הסימן ‘@’, היא משכה ספאם”.

פרופילים נסרקים בהיקף עצום. לפי HIBP, ב-2021 תוקפים סרקו מאות מיליוני פרופילים ציבוריים ב-LinkedIn והשיגו כך כ-125 מיליון כתובות אימייל ייחודיות. תוקפים גם ניצלו לרעה API של Twitter שהתאים כתובות אימייל לחשבונות, ויותר מ-200 מיליון רשומות שנאספו כך צצו ב-2023.

גם קוד ציבורי חושף כתובות: כל commit ב-Git נושא את כתובת האימייל של מי שכתב אותו. ב-GitHub נכנסים ל-“Settings” > “Emails” (הגדרות > אימיילים), מסמנים את “Keep my email addresses private” (שמירה על פרטיות כתובות האימייל שלי) ואת “Block command line pushes that expose my email” (חסימת push משורת הפקודה שחושף את האימייל שלי), ואז מגדירים ב-Git במחשב את כתובת ה-‎@users.noreply.github.com שמופיעה שם. ה-commits שנוצרו לפני השינוי “עדיין משויכים לכתובת האימייל הקודמת שלך” (התיעוד של GitHub). במדריך איך מרחיקים את הכתובת שלך מ-commits ב-GitHub וב-GitLab יש את כל השלבים.

אפשר לסגור את הדרך הזו? מכאן והלאה. לא מפרסמים את הכתובת הראשית בדפים ציבוריים, משתמשים במקומה בטופס יצירת קשר או בכתובת נפרדת, ומגדירים את הפרופילים ברשתות החברתיות כך שרק אנשים שסומכים עליהם יוכלו לראות את האימייל שלך, כפי ש-CISA ממליצה. מה שכבר נסרק ממשיך להסתובב.

ניחוש: האם ספאמרים יכולים פשוט לנחש את הכתובת שלך?

כן, ולא צריך לשם כך שום רשימה. ועדת האבטחה של ICANN תיארה את השיטה ב-2007: ספאמרים מנסים “שמות פרטיים ושמות משפחה נפוצים, בנפרד ובצירוף”, או כל צירוף אפשרי של תווים, ושומרים את הכתובות ששרת הדואר מקבל. זה נקרא מתקפת directory harvest (קצירת כתובות מהשרת). באחת הבדיקות של הוועדה, 70% מהספאם הגיע לכתובות בדומייני הבדיקה שמעולם לא פורסמו בשום מקום. שמות קצרים ונפוצים הם המטרות הקלות ביותר, ותבנית first.last@example.com של חברה מאפשרת לכל אחד להרכיב כתובות לעובדים שלה.

כתובת catch-all מקבלת כל ניחוש. אם הדומיין שלך מוסר דואר לכל כתובת, admin@example.com ו-info@example.com מגיעות אליך בין אם השתמשת בהן אי פעם ובין אם לא. השאלות הנפוצות של addy.io מזהירות ש“ספאמרים ובוטים מנסים לעיתים קרובות כתובות אימייל אקראיות”, ו-cPanel מציין שכתובת catch-all “עלולה לקבל כמות גדולה של ספאם” כשספאמרים מכוונים לדומיין. המדריך מה זו כתובת catch-all? מפרט את כל היתרונות והחסרונות.

אפשר לסגור את הדרך הזו? חלקית. כתובת קצרה ונפוצה נשארת קלה לניחוש, אבל הכתובת הבאה שלך לא חייבת להיות כזו: כדאי לבחור כתובת שקשה לנחש, כפי שממליץ נציב המידע הבריטי (ICO). בדומיין משלך, כיבוי ה-catch-all מונע מניחושים להגיע אליך. אם משאירים אותו, חוסמים את השמות שנוחשו אצל ספק הדואר שלך. למשל, ב-Cloudflare Email Routing נכנסים ל-“Compute” > “Email Service” > “Email Routing” > “Routing Rules” (כללי ניתוב) ומוסיפים כלל לכתובת עם הפעולה “Drop” (השמטה), ש“מוחקת הודעות אימייל שתואמות לכלל בלי לנתב אותן”. Cloudflare מציינת שבעיני השולחים הכתובת עדיין נראית תקינה; כדאי לשלוח הודעת בדיקה כדי לוודא שהכלל גובר על ה-catch-all שלך.

אנשי הקשר ותיבות הדואר של אנשים אחרים

הכתובת שלך נמצאת באנשי הקשר של כל מי ששלחת לו אימייל, והעותקים האלה לא בשליטתך.

• העלאת אנשי קשר. כשמישהו מסנכרן את אנשי הקשר שלו עם Facebook, ‏Messenger או Instagram, ‏Meta מעלה מדי יום “את השמות, מספרי הטלפון וכתובות האימייל שבפנקס הכתובות שלו”, כולל של אנשים שלא משתמשים באפליקציות של Meta. זה לבד לא מוסר את הכתובת שלך לספאמרים, אבל Meta מציינת שסורקים ניצלו לרעה את כלי ייבוא אנשי הקשר שלה לפני ספטמבר 2019 כדי להתאים מספרי טלפון לחשבונות.
• תוכנה זדונית במחשב של מישהו אחר. הנוזקה Emotet יכלה “לקצור כתובות אימייל מ-Outlook” ולהשתלט על שרשורי אימייל אמיתיים כדי להתפשט (התרעה AA20-280A של CISA).
• שרשורים עם העתקים (Cc) ורשימות תפוצה. הודעה מועברת עם שרשור ארוך נושאת את כל הכתובות שבו, וועדת האבטחה של ICANN תיארה ספאמרים שמצטרפים לרשימות תפוצה כדי לאסוף כתובות מהכותרות From, ‏Reply-To ו-Cc.
• מישהו רושם אותך. העזרה של Gmail מתארת אנשים שמשתמשים בכתובת שלך “כדי להירשם לקבלת אימיילים, כמו מבצעים או ניוזלטרים”, בטעות או בכוונה.

אפשר לסגור את הדרך הזו? לא ישירות. בהודעות לקבוצה משתמשים בעותק מוסתר (Bcc), מוחקים את הכתובות של אחרים מהשרשור לפני שמעבירים אותו הלאה, ומבקשים מאחרים לעשות אותו דבר.

רשומות WHOIS ישנות

רשומות הרישום של דומיינים פרסמו בעבר את כתובת האימייל של הבעלים. ב-2007 ועדת האבטחה של ICANN הגיעה למסקנה שכתובת ב-WHOIS “כמעט מבטיחה שיגיע ספאם”.

הדרך הזו נסגרה ברובה. החל מ-25 במאי 2018, המפרט הזמני (Temporary Specification) של ICANN חייב את רשמי הדומיינים להסתיר את פרטי הקשר ברישומים שקשורים לאירופה ואפשר להם לעשות זאת בכל מקום אחר, ולהציע במקומם כתובת ממסר או טופס באתר. מחקר של Interisle מ-2021 מצא שרק 13.5% מהדומיינים הגנריים, כמו ‎.com, עדיין ציינו בעלים אמיתיים. מדיניות נתוני הרישום (Registration Data Policy) הקבועה של ICANN, שבתוקף מאז 21 באוגוסט 2025, שומרת על אותו מודל.

הדרך הזו עדיין קיימת כשהסכמת לפרסום, אצל רשמי דומיינים שמפרסמים נתונים של ארגונים או של בעלי דומיינים מחוץ לאירופה, לפי הכללים של חלק מסיומות המדינה (country-code), ובארכיונים בתשלום של רשומות מלפני 2018.

אפשר לסגור את הדרך הזו? היא כבר סגורה ברובה כברירת מחדל. אם יש לך דומיין, אפשר לחפש אותו ב-ICANN Lookup כדי לראות מה חשוף לציבור, כדאי להשאיר מופעלת את אפשרות הפרטיות של רשם הדומיינים שלך, ולא להסכים לפרסם את פרטי הקשר שלך.

אימות הכתובת: פתיחת הודעות, קליקים, תשובות והודעות ריקות

כתובת שווה יותר ברגע שידוע שהיא עובדת. ספאמרים “מוכרים כתובות פעילות במחיר גבוה יותר, ככתובות ‘שאומתה אפשרות המסירה אליהן’, לעוד ספאמרים”, לפי השאלות הנפוצות לצרכנים של Spamhaus. הם מאמתים כתובות באמצעות:

• תמונות מעקב. “כשתוכנת הדואר שלך מורידה את התמונה משרת האינטרנט שלהם, הספאמרים יודעים שפתחת את ההודעה” (CISA).
• קליקים ותשובות. כל קליק או תשובה, כולל בקשת “תסירו אותי”, מאשרים שמישהו קורא את הכתובת.
• קישורים לביטול הרשמה. תקן ביטול ההרשמה בלחיצה אחת, RFC 8058, מציין שביטול הרשמה “נותן לשולח רמז חזק לכך שהכתובת שאליה נשלחה ההודעה הייתה תקינה”.
• הודעות ריקות. “כדי לבדוק אם כתובות אימייל תקינות, ספאמרים שולחים לעיתים קרובות אימיילים בלי תוכן בגוף ההודעה או בשורת הנושא”, לפי העזרה של Gmail. הכתובות שעובדות מקבלות ספאם בהמשך.

אפשר לסגור את הדרך הזו? כן. בדואר מזרים לא משיבים, לא לוחצים ולא מבטלים הרשמה; מדווחים עליו כספאם. בדואר ממותגים שמכירים או שנרשמת אליהם, משתמשים בכפתור ביטול ההרשמה של אפליקציית הדואר שלך, כפי ש-Gmail מציע, או באפשרות ההסרה שבהודעה, כפי שממליץ ה-ICO; המדריך מתי קישורים לביטול הרשמה בטוחים מפרט את הכלל לפי סוג השולח.

אחר כך דואגים שהתמונות לא יסגירו אותך. באפליקציה “דואר” ב-iPhone ‏(iOS 27) פותחים את “הגדרות” > “יישומים” > “דואר” > “הגנה על פרטיות” ומפעילים את “הגנה על פרטיות הדוא״ל”, שטוענת תמונות באופן פרטי ברקע, כך שהשולח לא יכול לדעת אם קראת הודעה ומתי (המדריך של Apple). ב-Gmail במחשב פותחים את “Settings” > “See all settings” (הגדרות > הצגת כל ההגדרות), מגדירים את “Images” (תמונות) ל-“Ask before displaying external images” (לשאול לפני הצגת תמונות חיצוניות) ולוחצים על “Save Changes” (שמירת השינויים) (העזרה של Google). אף אחת מהשתיים לא מכסה קישורים או קבצים מצורפים. במדריך איך חוסמים פיקסלי מעקב יש את השלבים לאפליקציות דואר אחרות, ומה כל אחת מהן עדיין חושפת.

איך מזהים באיזו דרך הגיעו אליך

עותק מוסתר (Bcc) מסתיר את שאר הנמענים, והעזרה של Gmail מציינת ש“ספאמרים מוסיפים לפעמים כתובות אימייל אקראיות לשדה ‘Bcc’ כדי לנסות לגרום לאנשים להגיב”, אז לא כדאי להגיב.

האם יש רשימת ספאם שאפשר לבדוק או לצאת ממנה?

אין רשימה רשמית של מקבלי ספאם, ואין דרך לצאת מהרשימות של הספאמרים עצמם. אפשר לבדוק אם הכתובת שלך הופיעה ברשימה של ספאמר שדלפה: מחפשים אותה ב-Have I Been Pwned, שכולל 16 רשימות כאלה נכון ל-25 בספטמבר 2026. הגדולות שבהן הן Onliner Spambot ‏(711 מיליון כתובות, 2017) ו-River City Media ‏(393 מיליון, 2017). אם השם של אחת מהרשימות האלה מופיע בתוצאות שלך, הכתובת שלך הייתה בידי ספאמר.

רשימות חסימה (blocklists) הן דבר אחר: הן עוקבות אחרי המקומות שמהם מגיע ספאם. Spamhaus מגדירה רשימה כזו כך: “מאגר נתונים שמכיל כתובות IP, דומיינים או גיבובים (hashes)”, שכל אחד מהם נכלל בו כי נצפה שולח ספאם או גורם נזק אחר, או כי יש לו מוניטין רע. ה-Hash Blocklist שלה יכולה לכלול כתובות אימייל, אבל אלה כתובות ששולחות ספאם או מופיעות בו, כמו חשבון פרוץ. כלים לבדיקת רשימות חסימה, כמו Blacklist Check של MxToolbox, בודקים את כתובת ה-IP של שרת דואר, לא את כתובת האימייל שלך.

גם מאגר מסוג “אל תשלחו לי אימיילים” לא היה עוזר. ב-2004 אמרה ה-FTC לקונגרס שמאגר כזה כנראה ישיג את ההפך, כי “ספאמרים ישתמשו במאגר כזה כמדריך של כתובות אימייל תקינות” (FTC). Spamhaus מכנה שירותים בתשלום שמבטיחים להסיר אותך מרשימות של ספאמרים “במקרה הטוב הונאה, ובמקרה הרע מערכת לאימות ‘כתובות פעילות’ עבור הספאמר”.

האפשרויות האמיתיות הקרובות ביותר מגיעות לעסקים שפועלים לפי החוק, לא לספאמרים. נכון לספטמבר 2026:

• DROP של קליפורניה (Delete Request and Opt-out Platform, פלטפורמה לבקשות מחיקה והסרה) מאפשרת לתושבי קליפורניה לשלוח בקשת מחיקה אחת בחינם ליותר מ-600 סוחרי מידע רשומים, שחייבים לטפל בבקשות לפחות פעם ב-45 יום. היא לא מגיעה לחברות שהתנהלת מולן ישירות (תנאי השימוש של DROP).
• שירות העדפות האימייל (Email Preference Service) של איגוד המפרסמים הלאומי (Association of National Advertisers), שמקושר מ-DMAchoice.org, הוא בחינם ותקף ל-10 שנים (FTC), אבל הוא מגיע רק למשווקים שמשתמשים בו כדי לנקות את הרשימות שלהם.

מה אפשר לעשות רק עם כתובת המייל שלך?

בלי הסיסמה שלך, פחות ממה שאולי נדמה לך. עם הכתובת בלבד, מישהו יכול:

• לשלוח פישינג שנראה אמיתי, במיוחד עם פרטים מדליפה
• לנסות בחשבונות שלך סיסמאות שדלפו מאתרים אחרים
• לבדוק באילו שירותים יש לך חשבון, כמו שה-API של Twitter איפשר בעבר
• לרשום אותך לדואר שמעולם לא ביקשת
• למכור אותה הלאה, ובמחיר גבוה יותר אחרי שאומת שהיא פעילה

למה נוכלים רוצים את כתובת המייל שלך?

כי זה הצעד הראשון בדרך לתיבת הדואר שלך, ועבריין שנכנס לחשבון האימייל שלך יכול “לאפס את הסיסמאות של כל החשבונות האחרים שלך”. המרכז הלאומי לאבטחת סייבר של בריטניה (NCSC) ממליץ על סיסמה חזקה ונפרדת לאימייל, וגם על אימות דו-שלבי.

ספאם שבו הכתובת שלך מופיעה כשולחת לא מוכיח שמישהו נכנס לחשבון, כי קל לזייף את שורת From. במדריך איך בודקים אם חשבון האימייל שלך נפרץ יש את הבדיקות ל-Gmail, ל-Outlook.com ולדואר iCloud.

האם בטוח למסור את כתובת המייל שלך?

בדרך כלל כן. כתובת היא לא סיסמה, ומי שמכיר אותה עדיין לא נכנס בזכותה לחשבון שלך. את הכתובת הראשית נותנים לאנשים ולחברות שסומכים עליהם, כמו הבנק שלך. לחנויות, לניוזלטרים ולהרשמות חד-פעמיות, כתובת נפרדת לכל חברה מרחיקה דליפות ומכירות של רשימות מהכתובת הראשית שלך, ואת הכתובת הראשית לא כדאי לפרסם בפומבי בכלל.

איך מונעים מספאמרים להשיג את הכתובת שלך: אילו דרכים אפשר לסגור

יש כמה דרכים לקבל כתובת נפרדת לכל חברה. CatchNone נותן לכל חברה כתובת חלופית משלה, משאיר את הדואר הזה מחוץ לדואר הנכנס הראשי שלך ומסמן כל הודעה בכינוי שאליו היא הגיעה, כך שדליפה או מכירה בולטות מיד. מהיר יותר להתחיל עם plus addressing (סימן + ותווית אחרי שם המשתמש), אם ספק הדואר שלך תומך בזה (you+shop@example.com), אבל כל אחד יכול למחוק את התווית, ולכן היא מזהה דליפה רק כשהשולח לא טורח להסיר אותה. “הסתרת הדוא״ל שלי” של Apple (חלק מ-iCloud+‎), ‏DuckDuckGo Email Protection ושירותים אחרים של כתובות חלופיות (email aliases) מעבירים את הדואר לתיבת הדואר הנכנס שלך. גם catch-all בדומיין משלך עובד, עם הפשרה של הניחוש שתוארה למעלה. המדריך השוואה בין שירותי כתובות חלופיות מפרט את ההבדלים.

איפה CatchNone נכנס לתמונה

CatchNone מטפל בדרכים שמתחילות בכך שמסרת כתובת בעצמך. כל חנות, ניוזלטר או חשבון מקבלים כתובת חלופית משלהם, וכל הודעה מסומנת בכינוי שאליו היא הגיעה, כך שכתובת שדלפה או נמכרה מסגירה את המקור שלה. “פעילות” מצביעה על דואר שמגיע לכינוי שלא בשימוש ועל שולחים חדשים, ותמונות מרוחקות, כולל רוב פיקסלי המעקב, נשארות חסומות עד שטוענים אותן. כתובות ‎@catchnone.com דורשות Premium ומוקצות באופן אקראי, כמו abcde-12345@catchnone.com, כך שאף אחד לא ינחש אותן. דואר לכתובות שלא קיימות שם מתקבל ונמחק, כך שמי שמנחש לא לומד כלום, וכשמכבים כתובת שדלפה, השולחים מקבלים הודעה חוזרת. בדומיין משלך, כתובות catch-all שנוחשו מופיעות תחת הכתובת שאליה הגיע הדואר, עם תג אפור, וכך קל לזהות ספאם מילוני (dictionary spam). להורדת CatchNone, זמין ל-iPhone, ל-iPad ול-Mac.

CatchNone רק מקבל דואר, והוא לא מסנן ספאם: הוא שומר את הדואר של ההרשמות באפליקציה משלו, הרחק מהדואר הנכנס הראשי שלך, ומראה לאיזו כתובת חלופית הגיעה כל הודעה. בדומיין משלך, סימון כינוי כ“לא בשימוש” הוא רק תווית, ולכן חוסמים כתובות אצל ספק הדואר שלך.

שאלות נפוצות

איך ספאמרים משיגים את כתובת המייל שלי אם מעולם לא מסרתי אותה?

סביר להניח שהם ניחשו אותה, סרקו אותה מדף, מפרופיל או מ-commit בקוד שבו היא פורסמה, לקחו אותה מפנקס הכתובות של מישהו אחר, או השיגו אותה מחברה שנרשמת אליה פעם ושכחת ממנה, דרך דליפה באותה חברה או מכירת רשימה. טבלת הסימנים מתאימה בין מה שרואים לבין הדרך הסבירה.

איך חברות אקראיות משיגות את כתובת המייל שלי?

בדרך כלל מחברה שכן היה לך קשר איתה, ששיתפה או מכרה את הכתובת ל“שותפים”, לא פעם אחרי שהשארת מסומנת תיבה שסומנה מראש בזמן ההרשמה. גם סוחרי מידע אוספים ומוכרים כתובות. המדריך שמקושר בסעיף מכירת רשימות תפוצה וסוחרי מידע מסביר איך מגלים איזו חברה זו הייתה.

איך ספאמרים משיגים את כתובת המייל שלי בעבודה?

מרשימות של אנשי קשר עסקיים שנמכרות למשווקים, מהאתר של מקום העבודה שלך ומניחוש של תבנית השמות שלו. ב-HIBP יש כמה רשימות עסקיות שדלפו, כמו B2B USA Businesses, שמיינה כתובות לפי מעסיק ותפקיד. בבריטניה, ה-ICO קובע שארגונים רשאים לשלוח דיוור שיווקי לכתובת עבודה בלי הסכמה, אלא אם הכתובת מזהה אותך, ואז אפשר לבקש מהם להפסיק.